בפרשת השבוע "ויצא" אנו קוראים את הסיפור על פגישת יעקב ורחל. כתוב בתורה: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה". הבאר הזו קיימת עד היום וגם אנחנו יכולים להגיע אליה ולבקר בה. היא נמצאת בחרן, בדרום מזרח טורקיה במחוז שאנליאורפה. היא נקראת בטורקית Yakup Kuyusu שפירושו "באר יעקב".
ליד הבאר הזו ניצתה אהבה במבט ראשון בין יעקב אבינו ורחל. " וַיְהִי כַּֽאֲשֶׁר רָאָה יַֽעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִימּוֹ… וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ". הרד"ק מפרש: "ויבך– זו היא בכיה של שמחה ומרוב אהבה והמית הלב".
בחג האהבה, בט"ו באב, נהגו בקהילות יהודי אורפה ויהודי חאלב לקיים תפילות ופיקניקים ציבוריים ליד 'באר יעקב'. לפעמים הגיעו למעמד זה גם אורחים מקהילות מרוחקות כמו מאיזמיר וקונסטנטינופול (כיום איסטנבול) ואף מצפון עיראק. המנהג הזה נמוג עם דעיכתן של הקהילות היהודיות הקרובות לחרן, לאחר שרוב משפחותיהן עלו ארצה. בשנים האחרונות מנסה שליח חב"ד לאיסטנבול, הרב מנדי חיטריק, לחדש את המסורת היפה הזו.
באר זו נזכרת בספר שו"ת שחיבר החכם באשי, הרב חיים פלאג'י, שהיה הרב של איזמיר לפני יותר ממאתיים שנה. כותב לו אב שמבקש סגולה לחתן את בנותיו שהגיעו לפרקן, ובמכתבו הוא מציין גם שלקח את בנותיו לשתות ממי 'באר יעקב' בחרן. מכאן אנו מבינים שהמקום הזה שימש מוקד תפילות למעוכבי שידוך במאות שעברו, כמו שעושים בדור שלנו בקבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה.
במשך מאות שנים נהגו גם מוסלמים לעלות לרגל לאתר הקדוש בעיניהם. הבאר וסביבותיה מהוים אתר תיירותי חשוב. מוסלמים ונוצרים רבים מבקרים שם. יהודים – פחות.
מעל הבאר נבנה מבנה, כי פני הקרקע באזור כוסו במשך הדורות בשכבות של אדמה. לכן בנו מעל הבאר ומסביבה מבנה אבן כדי לשמֵר את הבאר המקורית. רוב המבנה נמצא מתחת לפני הקרקע, ומעליה רק כחצי מטר של החלק העליון של הקירות ושל הגג. אל הבאר עצמה אפשר לרדת במדרגות אבן שיורדות מגג המבנה. על תקרת המבנה יש חור מכוסה סורגים, בדיוק מעל מקום הבאר.
מעל פי הבאר היתה אבן גדולה שכיסתה אותה, וכדי להזיזה היו צריכים להסתייע במספר אנשים חסונים. התורה מספרת לנו: "וְהָאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן". בינתיים מגיעה רחל אל הבאר עם צאן לבן, "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ".
באזור בו נמצאת הבאר העתיקה אנו יכולים לראות עוד בארות בגובה פני האדמה, עם "פי הבאר" ועם אבן עגלגלה כמו כדור שמכסה כמו פקק את פי הבאר. גם כיום מגיעים אליהן רועי צאן בשעות אחר הצהריים להשקות את עדריהם, ממש כמו שכתוב בתורה. ב'מנזר אברהם' בחרן שמורה אבן דומה, שנחשבת האבן המקורית שהיתה על פי הבאר.
בצילומים ישנים מלפני כעשר שנים נראה המבנה הזה עומד מוזנח בלב שדה טרשים. משרד התיירות הטורקי ועיריית חרן הבינו את הפוטנציאל התיירותי של האטרקציה התנכית הזו, ולאחרונה שיפצו את המקום. הקיפו בגדר אבן את כל המתחם, וסללו שביל מרוצף אבנים מהכניסה אל הבאר. שתלו שם מדשאה גדולה ועצי דקל. ליד הגדר שתלו גם שורה של עצי נוי גבוהים. לצד המבנה בנו שתי סככות צל למען המבקרים. כיום, הבאר והמבנה מעליה שוכנים בתוך גינה ציבורית נאה ומטופחת. לחנוכת האתר המחודש הזמינו כתבי תיירות מהעולם, ביניהם גם מישראל.
המקום נשמר לאורך הדורות כי המקומיים מאמינים בסגולות מיוחדות של מי הבאר הזו, וקוראים לה "הבאר המרפאת מחלות" (בטורקית: Hastalıklara şifa olan kuyunun). ראש עיריית חרן, מחמוט אוזיאבוז Mahmut Ozyavuz, שאירח את משלחת העיתונאים, סיפר לנו: "לפני כחודשיים הגיעה אישה עם ילד חולה. ירדתי לבאר עם הפעוט והשקיתי אותו מימי הבאר, והרטבתי אותו מכף רגל ועד ראש. הם עזבו, וחזרו כעבור שבוע להודות לי על שבנם הבריא לחלוטין".
יש שתי דרכים להסתכל על המקום הזה, דרך עיני הגשמיות או מבעד עיני הרוחניות. מי שמסתכל על המקום הזה בעיניים גשמיות, רואה רק מבנה קטן ונמוך. סתם מקום פשוט. אין להשוותו לאתרי תיירות אחרים כמו הקולוסיאום ברומא או מגדל אייפל בפריז.
אבל כשמביטים בו מבעד עיניים רוחניות, הוא נראה גדול מאוד. המבקר קולט שהוא עומד על האדמה שעליה דרכו יעקב אבינו ורחל אימנו. אני מדמיין בעיני רוחי את רחל מגיעה לכאן עם הצאן של אביה. אילו היתה רחל מאחרת בשעה, או אילו היתה מקדימה בשעה, היא לא היתה פוגשת את יעקב אבינו ואז כל ההיסטוריה האנושית היתה שונה. עם ישראל לא היה נוצר בכלל, אם לא היה פה המפגש הרומנטי המתואר בתורה. וכשאתה יודע שזה קרה בדיוק כאן, מרגישים ממש "חיל ורעדה". לפתע פעימות הלב מתחזקות עד שהלב רוצה להתפוצץ בחזה. הלב עולה על גדותיו. ואז במבט אמוני רוחני מקבל המבנה הקטן הזה מימדים וחשיבות ערכית לא פחות מהפירמידות בקהיר. המים הצוננים שלגמתי קודם מתוך מי הבאר, מקבלים עוצמה רוחנית שרועשת יותר ממפלי הניאגרה. כשחושבים על ערך רוחני של המקום, הרי האתר הזה מקבל עוצמה חווייתית כמו הכותל המערבי ומערת המכפלה ביחד.
אתר באר יעקב יכול בהחלט לחזק את הקשר שלנו עם התורה ועם הקב"ה. זה פועל על הנשמה. אדם מרגיש צורך לעשות משהו עם הרגשות הגואים האלה. מה לעשות? חשבתי על הפסוק "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא". לא חלצתי נעליים רק בגלל שרוב העיתונאים במשלחת היו לא-יהודים ולא היו מבינים את המעשה הזה.
מחוץ לשער המתחם, בצד השני של הכביש, ישנם בתי קפה וחנויות מזכרות. קניתי באחד הדוכנים שם כדי חרס קטנים, ואורחת גמלים מעץ זית. מאז הם שוכנים אחר כבוד על המזנון בסלון ביתי, ובעזרתם אני ממחיש לילדיי ולנכדיי את סיפורי המקרא על כדי המים שבהם הישקו רחל ורבקה את יעקב אבינו ואת גמלי אליעזר. הילדים נרגשים לשמוע שהצעצועים האלה הגיעו בדיוק מהמקום שמוזכר בתורה.
לאור התחממות היחסים בין ישראל לטורקיה, יתכן שבעתיד שוב יגיעו המוני ישראלים לנפוש באנטליה. אם גם אתם תהיו ביניהם, אני ממליץ לכם לנצל את ההזדמנות, להקדיש יום אחד לבקר גם בבאר יעקב. האתר מתאים לביקורים של אוהבי התורה. רצוי לבוא עם ספר תנ"ך ביד, ולהקריא בקול ליד הבאר את הפסוקים המתאימים. סיפור האהבה שנדלקה שם בין יעקב לרחל והוביל לנישואיהם, מתאים להיות גם אתר תפילה למעוכבי שידוך. אפשר לצפות שיזמים בענפי התיירות ומשרדי שידוכים יארגנו לשם טיולי פו"פ.
איך מגיעים?
"באר יעקב" נמצאת בפאתי העיר חרן. השוכנת במרחק כאלף ק"מ מזרחית לאנטליה, וכ20 ק"מ צפונית לגבול עם סוריה. אין טיסות ישירות מנתב"ג לשם, לכן עלינו לקחת טיסת קונקשן דרך איסטנבול או דרך אנטליה לשדה התעופה הקטן בעיר אורפה Şanlıurfa. שם לוקחים מונית או שוכרים רכב, ונוסעים דרומה לחרן במשך כחצי שעה. מתחם הבאר נמצא מחוץ לחומת העיר, בצד הצפון מזרחי של חרן.
אפשרות נוספת לתפרנים: לנסוע ברכבת או באוטובוס מאנטליה לעיר המחוז גזיאנטפ Gaziantep (אבל זו נסיעה ארוכה ומייגעת). שם שוכרים רכב ונוסעים כשעה על כביש O-52 עד אורפה ומשם לחרן. הקישו בוייז Hz Yakup Kuyusu URFA.
הערה: לא מומלץ להגיע לחרן בחורף כי עכשיו קר מאוד שם.
נספח התיירות בשגרירות טורקיה בישראל, סילים אוזטורק Selim Ozturk, אומר שגורמי התיירות בטורקיה מתייחסים בכבוד מיוחד לאתרי תיירות תנכיים, ומשקיעים בשיפוצם ותחזוקתם ובהבאתם לידיעת הציבור. בעיר אורפה, הסמוכה לחרן, יש עוד אתרי תיירות יהודיים כמו בריכת אברהם אבינו, ובתי הכנסת העתיקים של היהודים האורפלים. מי שמוכנים להשקיע בטיול ארוך יותר, יכולים להמשיך משם לביקור בהרי אררט בנסיעה שנמשכת עוד כארבע שעות, ושם לראות את המאובנים של שרידי תיבת נח המקורית.
ליד שער הכניסה לאתר באר יעקב וגם ברחבי המדשאה ישנם שלטי הסבר בטורקית בערבית ובאנגלית. כאמור, משרד התיירות הטורקי מעוניין לשווק את המקום גם לתיירים ישראלים. הצעתי לסילים אוזטורק להוסיף לשלטים שבמקום גם הסבר בשפה העברית. לפיכך, אם כאשר תגיעו לבקר שם תראו שילוט בעברית, תזכרו היכן נולד הרעיון לראשונה.
צילומים באדיבות שגרירות טורקיה בישראל
