ניחוחות של קוקוס ותבלינים אקזוטיים, צלילי מוזיקה אפריקאית ושפה עתיקה שמחברת בין עשרות מיליוני בני אדם, מילאו אמש את מעון שגריר טנזניה בישראל, שם צוין יום הסווהלית הבינלאומי באירוע חגיגי שהפגיש דיפלומטים, שגרירים ואורחים רבים.
בין המשתתפים באירוע בבית השגריר בהרצליה בלטו נציגים משגרירויות קניה ורואנדה בישראל, ראש הטקס במשרד החוץ, השגריר גיל השכל, שגריר ישראל לשעבר בדנמרק, במועצת אירופה ובאונסק"ו, יצחק אלדן, לצד נציגים מהסגל הדיפלומטי ואישי ציבור.
אח"כ יצאו האורחים למסע וירטואלי קטן במזרח אפריקה, בלי לעזוב את הרצליה. שולחנות האירוח הציעו טעימות מהמטבח הטנזני, המשלב השפעות אפריקאיות, ערביות והודיות. קוקוס, בננות ירוקות, קסאווה, תבלינים ארומטיים ופירות טרופיים כמו מנגו, אננס ופפאיה יצרו חגיגה של צבעים, ניחוחות וטעמים. ברקע נשמעה מוזיקה טנזנית מסורתית לצד יצירות עכשוויות, שהשלימו את החוויה והעניקו לאירוע אווירה של זנזיבר ושל חופי האוקיינוס ההודי. חבל רק שתבשילי העוף והבשר היו לא כשרים, ולכן רבים מהאורחים הישראלים לא יכלו לטעם מהם.
הטקס נפתח בניגון ההימנונים של ישראל וטנזניה.
שגריר טנזניה בישראל, אלכס גבריאל קלואה, נשא נאום דוקא בשפה הסווהלית, אך לאורחים הוגשו מראש דפים עם תרגום דבריו לאנגלית. כך יכולנו לעקוב אחרי נאומו, בו הדגיש כי הסווהלית אינה רק שפה, אלא גשר המחבר בין עמים, תרבויות וכלכלות ברחבי אפריקה. לדבריו, הנושא שנבחר השנה ליום הסווהלית הבינלאומי הוא "שלום, סולידריות ודיפלומטיה כלכלית", ערכים המשקפים את תפקידה של השפה בקידום שיתוף פעולה והבנה בין מדינות.
השגריר קלואה ציין כי טנזניה מבקשת להעמיק את קשרי הידידות עם ישראל ולהרחיב את שיתופי הפעולה בתחומי התיירות, התרבות והכלכלה. הוא הזמין את הציבור הישראלי לגלות את ארצו, המציעה שילוב ייחודי של שמורות ספארי מהמרשימות בעולם, פסגת הקילימנג'רו, חופיה הלבנים של זנזיבר ומפגש עשיר עם תרבויות מקומיות.
את ממשלת ישראל ייצג מר גיל השכל, ראש הטקס במשרד החוץ. בנאומו הוא ציין שהקשרים הטובים של ישראל עם מזרח אפריקה הינם עתיקים מימי התנ"ך. מלכת שבא הגיעה ממזרח אפריקה לפגוש את שלמה המלך, ונולד להם בן משותף שהגדיר שושלת מלכותית יהודית חדשה. לדבריו, הקשרים הטובים נמשכים מאז ועד ימינו.
רגע מרגש במיוחד נרשם כאשר השגריר העניק אות הוקרה לשגריר ישראל לשעבר יצחק אלדן, שהפתיע את הנוכחים כשבסוף נאום התודה שלו שר שיר בשפת הסווהלית וזכה למחיאות כפיים ממושכות. תשורת הוקרה נוספת הוענקה לראש הטקס במשרד החוץ, השגריר גיל השכל.
בטקס השתתפו גם סטודנטים מטנזניה שנמצאים בישראל בלימודים והכשרות מקצועיות. הסטודנטים האלה רקדו וחוללו לצלילי מוזיקה טנזנית על רחבת הדשא בחצר גינת בית השגריר.
ראוי לציין כי לטנזניה טסים מדי קיץ גם עשרות תלמידי תיכון ישראלים במסגרת משלחות חינוכיות והתנדבותיות, הפועלות באמצעות עמותות וארגונים שונים. אחת התוכניות המוכרות ביותר היא של עמותת Pico Kids, המפעילה משלחות של תלמידי תיכון, בעיקר מירושלים, לכפרים בטנזניה.(גילוי נאות: גם שניים מנכדיי השתתפו במשלחות אלה). במהלך שהותם הם מסייעים בשיפוץ בתי ספר, בהקמת גינות חקלאיות, מטבחים ומתקני משחק, מעבירים פעילויות חינוכיות לילדים ועובדים כתף אל כתף עם בני הקהילות המקומיות. אך מטרת המשלחות רחבה הרבה יותר מעשייה התנדבותית. הן מבקשות לטפח דור של צעירים המכיר תרבויות אחרות מתוך הקשבה, כבוד ושותפות, ולא מתוך תחושת עליונות או "הצלה". עבור המשתתפים, המפגש עם הכפרים, עם בני שבט המסאי ועם אורח החיים בטנזניה הופך לשיעור חי במנהיגות, באחריות חברתית ובהבנה שהדרך לקירוב לבבות בין עמים מתחילה במפגש האנושי הפשוט. במובן זה, היחסים בין ישראל לטנזניה אינם נבנים רק באמצעות דיפלומטיה רשמית או תיירות, אלא גם באמצעות בני נוער, היוצרים גשרים של ידידות והיכרות שיישארו עמם שנים רבות לאחר שישובו הביתה.
בסיום הערב שיבח השגריר קלואה את פועלו של קסביאן נוריאל (צ'יריצ), הקונסול הכללי של טנזניה בישראל, על תרומתו המתמשכת לחיזוק היחסים בין שתי המדינות ולקידום שיתופי פעולה בתחומי התיירות, התרבות והדיפלומטיה.
יום הסווהלית הבינלאומי, המצוין מדי שנה ב-7 ביולי, אינו רק חגיגה של שפה. הוא תזכורת לכוחה של תרבות לפתוח דלתות, לקרב בין בני אדם ולהפוך מילים לגשרים בין יבשות.
כשעזבו האורחים את מעון השגריר, הם לקחו עמם הרבה יותר מטעמם המתוק של המנגו או מקצביה של המוזיקה האפריקאית. הם נשאו עמם תזכורת לכך שמסע אמיתי מתחיל הרבה לפני שעולים על מטוס. לפעמים הוא מתחיל במילה אחת בשפה זרה, בניחוח של תבלין לא מוכר או בשיר שמושר בקצהו השני של העולם. אולי זו בדיוק משמעותו העמוקה של יום הסווהלית הבינלאומי: להזכיר לנו שהמרחק בין תל אביב לדאר א-סלאם או לזנזיבר אינו נמדד רק בקילומטרים, אלא גם בסקרנות, בהקשבה וברצון להכיר את האחר. ובימים שבהם העולם נדמה לעיתים מפולג ורועש, דווקא שפה, תרבות ואירוח יכולים להפוך לגשר השקט והיציב ביותר בין בני אדם.