זה ספר עם רעיון חשוב ומעניין: מה קורה לאדם שהתאלמן ומבקש, למרות גילו, לפתוח מחדש את הדלת לאהבה? אלא שהרעיון הטוב אינו מצליח תמיד להפוך לסיפור ספרותי סוחף.
רוב סיפורי האהבה שאנחנו מכירים עוסקים בצעירים: אהבה ראשונה, התאהבות, חתונה, בגידה ופרידה. הרבה פחות נכתב על מי שכבר אהב, התחתן, בנה משפחה, התאלמן ואז מגלה שהוא עדיין רוצה זוגיות. דווקא משום כך "אהבה מאוחרת" נוגע בנושא שמדבר אל רבים, אבל זוכה עדיין לתשומת לב מועטה יחסית בספרות הרומנטית.
מעניין שבדיוק בתקופה שבה הספר רואה אור עולה על בימת תיאטרון toMix ההצגה "מה עושים עם ג'ני?", בכיכובה של חנה לסלואו, שגם היא עוסקת באלמנה שמחפשת אהבה ומגלה אפשרות לחיים חדשים ותוססים יותר מאלה שהכירה. המפגש הזה בין שתי יצירות שונות מזכיר שאהבה, תשוקה ורצון לחיים חדשים אינם שייכים רק לצעירים. גם בגיל השלישי אנשים רוצים להרגיש, להתאהב, להיות נאהבים ולבנות לעצמם פרק חדש.
בנקודה הזאת נוגע צבי עינן בספרו. במרכז העלילה נמצאת אביבה, אלמנה המבקשת להמשיך את חייה, ופוגשת את נדב, אלמן אף הוא. הקשר ביניהם מתפתח לזוגיות, אבל החיים אינם מאפשרים להם ליהנות ממנה לאורך זמן. מצבו הבריאותי של נדב הולך ומכביד על הקשר, ובמקביל נכנסים לתמונה גם ילדיו, עניינים כספיים ומערכת של לחצים שמובילה בסופו של דבר את אביבה להחלטה לעזוב.
זהו חומר מצוין לרומן. הוא מעלה שאלות קשות ומעניינות: כמה אנחנו מוכנים להקריב למען בן זוג חולה? מתי נאמנות הופכת לוויתור על עצמנו? מה קורה כאשר הילדים מתערבים בזוגיות של הוריהם? והאם אפשר באמת להתחיל מחדש אחרי עשרות שנים של חיים עם אדם אחר?
למרבה הצער, הספר אינו תמיד מעמיק בשאלות האלה כפי שהייתי מצפה.
הבעיה המרכזית היא הכתיבה. "אהבה מאוחרת" נקרא לעיתים כמו יומן המתעד את השתלשלות האירועים בחייה של אביבה. העלילה נמרחת ונמתחת גם במקומות שבהם אפשר היה לקצר, ופרטים מסוימים מקבלים נפח גדול מדי. במקום שהקורא ירגיש שהוא חווה יחד עם הדמויות את ההתאהבות, ההיסוס, המשבר וההתפכחות, הוא מקבל לא פעם דיווח יבש על מה שקרה.
וזה חבל במיוחד מפני שבמקביל לכך הספר אינו מפרט מספיק דווקא בנקודות שהיו עשויות להיות המרתקות ביותר. הייתי רוצה לדעת יותר על הקושי של אביבה להיכנס מחדש לעולם הזוגיות, על ההשוואה בין בן הזוג החדש לבעלה המנוח, על תחושת האשמה או החופש שמלווה התחלה חדשה, ועל ההתמודדות עם ההבנה שהגוף והמציאות אינם מאפשרים בגיל מבוגר את אותה קלילות של אהבה צעירה.
גם הקונפליקט סביב מצבו של נדב ויחסיו עם ילדיו יכול היה להפוך למוקד דרמטי ופסיכולוגי רב עוצמה. אלא שהספר עובר לעיתים מהר מדי על חומר שהיה ראוי דווקא להעמקה.
בסופו של דבר, "אהבה מאוחרת" הוא ספר עם רעיון חשוב ואנושי, ואולי אפילו חשוב יותר היום מאשר בעבר. הוא מזכיר שאהבה אינה פורשת לפנסיה, ושגם אחרי אובדן גדול אפשר לרצות בקרבה, בחברות ובחיים חדשים.
אבל אין טעם לרדתעל המחבר. מדובר באדם בן 90 שזה סיפרו הראשון והיחיד שזכה לפרסום. כל ימיו עבד בתחום הטכנולוגיה, ולא בספרות ויצירה. כדי להפוך את הרעיון הזה לרומן מרגש באמת, היה הספר זקוק לעריכה הדוקה יותר, לקצב טוב יותר ובעיקר ליותר עומק במקומות שבהם הלב של הסיפור באמת נמצא.
לפעמים הבעיה בסיפור אינה שאין בו מספיק חומר, אלא שיש בו יותר מדי במקומות הלא נכונים.
אהבה מאוחרת / צבי עינן
הוצאת צמרת
80 שקלים