גיאורגיה נפתחה שוב לתיירות בעקבות ירידה בתחלואה העולמית בקורונה. לפני הקורונה ביקרו בגיאורגיה 9 מיליון תיירים בשנה, שזה פי 3 מהאוכלוסיה המקומית. בהשוואה לישראל, הרי זה כאילו היו מגיעים לכאן 30 מיליון תיירים בשנה. ואצלנו מתרגשים מבואם של 4 מיליון תיירים למדינה של 11 מיליון נפש.

Levan Giorgadze

התיירות היא הענף הכלכלי הגדול ביותר בגיאורגיה, ולישראל יש בו מקום של כבוד. אנחנו נמצאים במקום השלישי ברשימת המדינות שמהן מגיעים הכי הרבה תיירים. יותר מ205,000 ישראלים ביקרו בגיאורגיה ב2019. זאת בזכות המרחק הקצר של שעתיים וחצי טיסה בלבד מנתב"ג, והמחירים הזולים של מלונות, התחבורה הציבורית, ושל מסעדות. יש בה יופי אותנטי של פשטות, ושילוב מרתק של ישן ומודרני.

טביליסי, בירת המדינה, היא יעד מצוין למטיילים שרוצים הנאה גדולה בהוצאה קטנה. בעיר הזו יש שפע של מקומות ואטרקציות, שאף תייר אינו מסוגל לראות את כולם בטיול אחד. הנה רשימה של אתרי התיירות החשובים שכדאי לראות שם. אם לא נספיק את כולם בטיול הראשון, אז נבקר בהם בטיול השני (או השלישי או העשירי).

העיר העתיקה

Iuri Akopov

גשר מָטֶחִי Metekhi

Levan Giorgadze

טביליסי נבנתה על גדת נהר מטקווארי Mtkvari, שהמקומיים קוראים לו קוּרָה Kura. על הנהר ניצב גשר שנקרא גם בשם "מאה אלף המעוּנים". כאשר כבשו הפרסים את טביליסי, הם הניחו על רצפת הגשר תמונות של מאריה, ודרשו מהמקומיים לדרוך עליה, ולהתאסלם. הגיאורגים העקשנים סירבו להתאסלם ולדרוך על תמונת הקדושה. הפרסים הודיעו שמי שיתאסלם יזכה בחיים, ומי שיסרב יכרתו את ראשו על הגשר הזה, וישליכו את גופתו לתוך מי הנהר. 100,000 גיאורגים מסרו את נפשם למען אמונתם הנוצרית, ולכבוד זכרם קראו לגשר בשם זה.

כנסיית מָטֶחִי

על מורד הגבעה הצמודה לגשר רואים פסל גדול של המלך גוֹרְגָסָאלִי רכוב על סוס, ומאחוריו כנסיה. כאן שכן ארמונו הגדול של המלך מטחי דימיטריוס. בתוך אחוזת הארמון היתה גם כנסיה קטנה, שהיתה מוסתרת בין הבניינים האחרים במקום. כאשר השתלטו הרוסים על גיאורגיה בשנת 1801, הם הפכו את בתי הארמון לבית כלא פוליטי למתנגדי השלטון. בשנת 1965 הרסו את מבני הכלא, אך בכנסיה לא נגעו לרעה, וכך היא שרדה. את השטח שעליו עמדו בנייני הארמון ניקו ויישרו, וכיום יש שם רחבה גדולה עם עמדת תצפית על העיר העתיקה ועל הנהר. הכנסיה שהיתה מוסרת ברחבי הארמון, כיום היא הבולטת בשטח.

בקצה המצוק הציבו במאה ה13 פסל של המלך גורגסאלי שניהל קרבות רבים נגד הפרסים, וניצח בחלק מהם.

גשר השלום The Bridge of Peace

גשר מודרני להולכי רגל שמחבר את העיר העתיקה עם פארק רָיְיק בגדה השניה.  הארכיטקט ביקש לחבר לא רק בין שתי גדות הנהר, אלא לחבר גם את העבר המפואר עם העתיד המזהיר. הגשר בנוי מקונסטרוקציה של צינורות שעליהן משטח בטון להליכה, ותקרתו לוחות זכוכית מחוברים לצינורות. זה גם מקום תצפית מעניינת על העיר. מומלץ לחזור לראותו גם בשקיעה. בלילה יש עליו מופע תאורה של המוני מנורות קטנות שמחליפות צבעים.

המקומיים קוראים לגשר גם בשם "Always Bridge", כי גג הזכוכית היפה שלו מזכיר להם צורה של פֶּד הגייני לנשים מתוצרת חברת Always.

כיכר אירופה

במרחק דקת הליכה מהקצה הצפוני של גשר מטחי מגיעים לכיכר אירופה. פעם שכן פה השוק העירוני, עם דוכנים שהציעו כל טוב הארץ. גיאורגיה נושאת עיניים למערב, והיא מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי. בשנת 2017 זכו הגיאורגים בפטור מויזה לכניסה למדינות האיחוד האירופי. לכבוד ההישג סגרה העיריה את כיכר השוק ושיפצה אותה, ושינתה את שמה ל"כיכר אירופה".

ארמון המלכה דרג'אן

במעלה הגבעה המובילה לכנסיית מטחי ניצב ארמון הקיץ לשעבר של המלכה דרג'אן. מעל הצוק תלויה מרפסת מקסימה בצבע טורקיז שמשקיפה על הפארק.

פסל הבז

בשכונת אַבָּנוּטוֹבָּנִי ניצב פסל של ציפור בז, שמנציחה את ייסוד העיר טביליסי. המלך גורגסאלי יצא במאה החמישית מארמונו שבעיר מַצְחֶטָה למסע ציד פסיונים ביערות. במקום הזה הוא ירה חץ שפגע בציפור בז, והפילה ארצה. המלך שלח את עבדו להביא את הציפור, והתקדם לכיוון נפילתה. להפתעתם, הם ראו את הבז מתבשל בתוך בריכה קטנה של מים חמים ממעיין, ואז פצעיו נעלמו לנגד עיניהם, והוא ניער כנפיו והחל לעוף. המלך הבין שיש במי המעיינות החמים האלה סגולות בריאותיות, והחליט לבנות לידם את ארמונו החדש. ליד הארמון נבנו גם בתים למשרתים ולספקים, וכך נולדה העיר טביליסי, שפירושה "מקום חם".

אמבטיות הגופרית Sulfur baths

אחת החוויות היחודיות בטביליסי הוא טבילה במרחצאות הגופרית במתחם שכונת אַבָּנוּטוֹבָּנִי. מעל מעיינות חמים שבוקעים מהאדמה נבנו 7 בתי מרחץ וחמאמים. המקום יפה גם מבחוץ, עם מבנים בעלי הכיפות שמזכירים לנו את קבר רחל. חלקם עומדים במקומם עוד מהמאה ה12. המלך גורגאסלי בנה את המרחצאות הראשונות כאן, והעבירן למשפחות אצולה שמפעילות את המקומות עד היום.

המים מכילים גופרית בכמות משתנה מבריכה לבריכה, ונדרש קצת זמן להתרגל לריח המים עם הניחוח של ביצים סרוחות. אבל אחרי שמתרגלים זה נהיה מרגוע לגוף ולנפש, עם עיסויים או סתם התבוססות במי הבריכה הטבעית. המים בטמפרטורות 30 עד 40 מעלות. אני ממליץ להגיע בשעות אחה"צ המאוחרות כאשר אנחנו מותשים מסיורים רגליים בעיר. ברגע הראשון המים החמים צורבים את הגוף, אך אט אט אנו שוקעים במים החמים, ומרגישים איך כל שריר בגוף שלנו מתמוסס. כל מי שיוצא מאחד המרחצאות מכריז "נולדתי מחדש!".

הרחצה היתה בימים נפרדים לגברים ולנשים. כיום הרחצה מעורבת כי יש חדרים פרטיים. למי הגופרית החמים יש גם סגולות מרפא לדלקת פרקים, מחלות דרכי העיכול, אקזמה ומחלות עור. (טיפ: עדיף להביא מהמלון שלנו חלוק רחצה ומגבת נקיים).

מרחצאות צְ'רֶלִי אַבָּאנוֹ Chreli Abano

סמוך למרחצאות עומד בנין מקסים שחזיתו מצופה אריחי חרסינה בגוונים של כחול ותכלת, שיוצרים פסיפסים מדהימים. הבנין הזה נחשב היפה ביותר בטבילסי. סגנון הבנין מזכיר את המסגדים המפורסמים באוזבקיסטן. גם בתוכו יש מרחצאות חמים בחדרים פרטיים שמושכרים לפי שעה. זה בית המרחץ הנקי (והיקר) ביותר בשכונה זו. המשורר הרוסי אלכסנדר פושקין טבל כאן, ואח"כ כתב "בכל העולם אין מקום טוב יותר מהמרחצאות הללו".

מציעים כאן גם מסאז' שנקרא "קרצוף קִיסי". זה שפשוף נמרץ של העור עם כפפה מחוספסת, שבעזרתה המסג'יסט מקלף את העור המת מהגב והמרפקים ומהעקבים. הטיפול קצת מכאיב, והמטפל מתעלם מהאנחות הכאב. אבל אחרי הטיפול אנחנו נחים ונרגעים באמבטיה הפרטית הקטנה. לאחר הטיפול ב"קיסי" ליטפתי את העקבים ואת מרפקי הידיים, הרגשתי כאילו זה עור תינוק של אחד מנכדיי.

מפל לֶגְבֶטָחֶבִי Leghvtakhevi

ליד הרחצאות זורם נחל קטן בשם צָבְקִיסִיס צְחָאלִי. הוא בוקע ממפל מים יפהפה שמזכיר לנו את מפל נחל דוד בעין גדי. יש שביל וטיילת שמוליכים לשם. "לגבטאקי" בעברית זה תאנה. חפשתי שם עץ תאנה ולא מצאתי. מי המפל מגיעים מהגנים הבוטניים בצד השני של ההר. (אגב, בטביליסי יש מפל נוסף בגן הבוטני שבמורד השני של ההר).

שוק מֵידָאנִי Meidani

בקצה הדרומי של גשר מחטי יש כיכר גדולה, שבצידה ניצב שעון. מתחת לכיכר יש מנהרה ומעבר תת קרקעי באורך כ150 מטר, שבתוכו שוק של עתיקות גיאורגיות, עם ריקועי נחושת, וסוגים רבים של גביעי קָנְצִי, מאכלים ומלבושים.

רחוב שרדני

זה המדרחוב הגדול בעיר העתיקה שלצידיו מסעדות ובתי קפה עם שולחנות וכסאות באויר הפתוח ברחוב, וגם מועדוני לילה וברים. רחוב ציורי שבלילה מואר בתאורה צבעונית ומיצגי תאורה מתחלפים. הרחוב נקרא על שם ז'אן שרדן, מטייל צרפתי בקווקז במאה ה19.

פסל אל היין

שתיית יין היא חלק מהפולקלור של הגיאורגים. אגדה מקומית מספרת שהגיאורגים נעדרו מהמעמד שבו אלוקים חילק ארצות וטריטוריות לכל העמים, כי היו עסוקים במסיבת שתיית יין. כאשר הגיעו לבסוף לקבל שטח מחיה, כבר לא נשאר עבורם. הם אמרו לאלוקים "אבל לכבודך היינו עסוקים בשתיה". אלוקים השיב להם "אם כך, אתן לכם את הארץ הכי טובה ששמרתי לעצמי, ואני אעבור לגור בשמיים".

בצומת הרחובות שרדני וציוני ניצב פסלון של תַמָדָה, אל היין. הוא יושב ואוחז קָנְצִי, שזו כוסית יין עשויה מקרן. מנהג גיאורגי עתיק הוא להגיש יין בתוך קרן חלולה ובלי תחתית, כדי שלא יניחו את הכוס על השולחן לפני שגמעו את כל תכולתה.

כיום המנחה והמנהל של ארוחות ושתיה נקרא "תמדה", והוא זה שמברך את האורחים ומרים כוסים לחייהם.

מגדל השעון הנטוי

מבנה מוזר שנראה כאילו נבנה ע"י ילד ששיחק בקוביות. תכנן ובנה אותו האמן רזו גבריאדזה, שנפטר בשבוע שעבר, בדיוק כשבקרתי בעירו. הוא השתמש בקירות ואבנים מבתים נטושים והרוסים.

בכל שעה עגולה נפתח תריס של חלון קטן בראש המגדל, וממנו יוצאת החוצה בובה. בכל יום בשעה 7 בערב יוצאות מהחלון בובות אחדות שמציגות את מעגל החיים. חזית השעון הנטוי נחשבת הנקודה הראשית לצילומי איסטגרם בעיר. ליצני העיר אומרים שהמתכנן רצה לבנות את מגדל לונדון, ובאמצע הבניה התלבט אולי עדיף לבנות את מגדל פיזה, וזה מה שיצא לו בסוף.

גלריה 27

שוכנת בבנין ישן ברחוב בית לחם, שבחדר המדרגות שלו יש ויטרז'ים צבעוניים שנעשו בעבודת יד לפני כמאה שנים. מבחוץ קשה להבחין ביופיו. עולים במדרגות עץ ישנות שחורקות תחת רגלינו. קרני השמש שנכנסות דרך הויטרז'ים צובעות את המדרגות בצבעים עזים שמשתנים לפי תנועת השמש בשמיים. זה מקום נהדר לקנות יצירות אומנות בעבודת יד. לא חייבים לקנות, גם המראות יפים. לא רק של הציורים העומדים למכירה.

מסגד ג'ומא

ברוב התקופה הסובייטית היו בטביליסי שני מסגדים, מסגד ג'ומא למוסלמים הסונים, ועוד מסגד לבני העדה השיעית. בשנת 1951 הרסה הממשלה הקומוניסטית את המסגד של השיעים כעונש על תקריות אלימות. המסגד הסוני פתח את שעריו בפני השיעים שלא היה להם היכן להתפלל. כיום זה המסגד היחיד בעולם שמשותף לשתי הקהילות, שבמקומות אחרים שונאות זו את זו. החוק הגיאורגי אוסר על המואזין של המסגד להטריד את מנוחת השכנים ברעש רמקולים. דבר שגם אצלנו היינו מאמצים בשמחה.

מוזיאון האשליות Museum of Illusions

מוזיאון שבתוכו מגוון של מראות מעוותות שדרכן נשקפות דמויותינו בצורות שונות ומשונות. על הקירות משורטטים איורים גרפיים שמשבשים את תחושת המרחב שלנו, ויוצרים מצבים מגוחכים. חביב במיוחד על משפחות עם ילדים.

פארק רָיְיק

כשיורדים מכל מקום בעיר העתיקה, מגיעים לנהר קורה. כשחוצים אותו מגיעים לפארק רחב ידיים. יש שם הרבה מזרקות יפות ובריכות נוי, מתקני שעשועים לילדים, ולוח שחמט ענק. בשבתות הקיץ אחר הצהריים אפשר לשמוע שם יותר עברית מאשר גרוזינית. צעירים ישראלים רבים מגיעים עם מחצלות להשתרע על הדשא, ליהנות מהנוף והשלווה, ולהחליף מידע וחוויות על טיולים בגיאורגיה. וכמובן, גם להתעדכן בפוליטיקה מהארץ. המוצרים המבוקשים ביותר ב"צ'ולנט שפאצירן" בפארק רייק הם ספלון קפה מתרמוס חם, וגיליון טרי של "ישראל היום" או "מקור ראשון".

מרכז הקונצרטים 

שני מבנים גליליים מצופים מתכת עומדים ריקים כבר שנים על גדות נהר הקורה, מול גשר השלום. מלכתחילה הם נבנו לשמש אולמות קונצרטים. אבל הצורה המעוגלת והארוכה של המבנים התגלתה כאסון אקוסטי, ולכן עצרו את הבניה. כיום שוקלים בעיריה להשמיש אותם כמרכז תרבות. המקומיים קוראים למבנים האלה "החצוצרות" בגלל צורתם.

ההר הקדוש

טביליסי שוכנת מתח לרכס הר, שבו מספר מבני ציבור ואתרי תיירות. הדרך הקלה והיעילה להגיע אליו היא ברכבל שיוצא סמוך לבנייני החצוצרות.

מבצר נַרִיקָלָה  Narikala

Levan Giorgadze

המבצר המשקיף על העיר נבנה במאה השביעית ונהרס במלחמות. החומות שאנו רואים כיום נבנו במאה ה15. כדאי לשוטט שם ולחוש את האוירה המיוחדת. הנוף יפה מאוד. מומלץ לבקר גם סמוך לשקיעה, כי אז הנוף הכי יפה, וגם המבנים העתיקים מקבלים גוון אדמדם.

פסל אמא גיאורגיה Mother Georgia 

פסל עצום עשוי אלומיניום, גבוה מאוד בגובה 20 מטרים, בערך כמו בנין של 7 קומות. הוקם לכבוד חגיגות 1,500 שנה לייסוד טביליסי. נמצא קרוב מאוד למבצר נריקלה, בהמשך אותה גבעה. הוא נקרא "אמא גיאורגיה", והמקומיים מעדיפים לקרוא לו בשם "קָרְטְלִיס דֶדָה" (Kartlis Deda). בידה השמאלית מחזיקה אמא גיאורגיה ספל יין, לקבל בברכה את מי שמגיע לעיר בכוונות שלום. סמל למידת הכנסת האורחים של הגיאורגים. בידה הימנית היא אוחזת בחרב, להגן על העיר מפני שודדים וחורשי רעה. יש האומרים שהחרב הזו מופנית לכיוון רוסיה. הפסל כה גבוה שקשה להתרשם מיופיו ועוצמתו כאשר עומדים סמוך אליו. לשם כך עדיף להתרחק מעט או לרדת העירה.

פארק מְטָצְמִינְדָה Mtatsminda

פארק שעשועים במעלה ההר עם תצפית מדהימה לכיוון העיר למטה. האויר צח. בשעות ערביים הרוח מלטפת, והנוף מרחיב נפש. יש שם גם מסעדות ומועדוני לילה. פועל שם גם גלגל ענק ומתקני השעשועים שהם לא משהו, חלקם ישנים וחלודים וחורקים. אבל הנוף משם הוא מדהים. רצוי להגיע ברכבת שעולה במעלה הר. לאחר הביקור אני ממליץ לרדת ברכבת רק עד תחנת העצירה באמצע המורד, ומשם להמשיך רגלית למטה לעיר.

אגם הצבים Turtle Lake

אגם וקטן ויפהפה השוכן  בין רכסי הר מְטָצְמִינְדָה בצד הדרום-מערבי של העיר. לחופיו חיים הרבה צבי ים ירוקים. האגם מהווה מרכז לספורט ימי, שמושך רבים מצעירי העיר, ופופולרי מאוד גם על חובבי דייג. מימיו מגיעים מנהר וארארזיס-חֶבי, שנשפך בהמשך אל נהר הקורה.

הגן הבוטני

במורדות הדרומיים של ההר הקדוש שתלו גן בוטני גדול ומקסים שמשתרע על יותר מ160 דונם, וגדלים בו  4,500 מינים של צמחייה ובעלי חיים. בצפון הגן בוקע מפל מים יפה. הגן מחולק לנושאים לפי מקורות הצמחיה, כמו הגן היפני או האירופי. יש בו גם מרכז מבקרים ואמפיתיאטרון.

חצר מגורים

כשנטייל בסמטאות העיר העתיקה וברחובותיה כדאי לנסות להיכנס לאחת החצרות, ולהתרשם מסגנון הבניה והמגורים הישן. מדובר בבניינים בצורה של ר' או ח', בגובה 3 עד 5 קומות. בקומה הראשונה ומעליה יש מרפסות שמהן נכנסים לחדרים. כל משפחה התגוררה בחדר אחד. מים וניקוז לא הגיעו למעלה לאזורי המגורים. לכן רק בקומת הקרקע היו חדרי שירותים ומקלחת משותפים לכל דיירי החצר. גם המטבח היה משותף בקומת הקרקע. "חדר האוכל" היה החצר המשותפת למטה, ושם אכלו כל המשפחות יחדיו. בדמיוננו זה יכול להמחיש את הסוגיות בגמרא במסכת עירובין.

חומת העיר העתיקה

מכיכר החירות יוצא רחוב פושקין שיורד לכיוון הנהר והעיר העתיקה. באמצעו אפשר לראות שאריות של החומה העתיקה של טביליסי. שלוש חומות הקיפו בעבר את טביליסי. חומה זו הקיפה את עיר העתיקה. חומה נוספת הקיפה את מבצר נרקילה, וחומה שלישית את הר תבור שנמצא ממזרח.

העיר החדשה

Zaza Nikolozishvili

כיכר החירות

הכיכר מהווה מרכז העיר, בשוליה בית העיריה, ובקרבתו מוזיאון האמנות ובנין ההנהלה של הבנק הלאומי, וגם לשכת התיירות. פעם שכן שם גם בנין הפרלמנט. הכיכר מוקפת בתי משרדים ומלונות פאר. במרכזה עמוד ענק שעליו פסל מוזהב במשקל 27 טון.

אגדה מקומית מספרת שפעם היה פה כפר, שדרקון אכזרי התמקם ליד באר המים שלהם. בכל יום היו הכפריים מקריבים קורבן בהמה לדרקון, וכאשר היה עסוק באכילתה, הם הצליחו להתגנב לבאר לשאוב מים ולהביא לבתיהם. פעם אחת לא היה להם כבש להקריב, ובגורל לקורבן חילופי עלתה הנסיכה. הפסל המוזהב שבראש האובליסק מתאר את הרגע שבו ניצח סנט ג'ורג' את הדרקון והציל את הנסיכה מציפורניו.

הפסל מסמל את נצחון הכוח הטוב על הכוח הרע. בתקופה הסובייטית הכיכר נקראה "כיכר לנין", ועל העמוד הגבוה שבמרכזה העמידו פסל של לנין. לאחר התפוררות בריה"מ הורידו הגיאורגים את פסלו של לנין, והחזירו את פסל סנט ג'ורג' והדרקון. כיום הם אומרים הגיאורגים שהדרקון הרע מסמל את רוסיה שכבשה אותם.

בית הפרלמנט

הפרלמנט שכן בעבר בכיכר החירות, בבנין הוורוד שבו שוכנים כיום משרדי העיריה. בשנת 1914 עבר הפרלמנט לבנין מרשים ברחוב רוּסְטָבֶּלִי שיוצא מהכיכר. המבנה זכה בפרס ראשון בתחרות של יופי בנייני ציבור. במקום זה אנו יכולים לראות ולחוש את המעבר מחברה ומדינה דתית ומסורתית למדינה מודרנית פרוגרסיבית וחילונית.

בית היוּסִיצְיָה (החקיקה)

בנין משרדים ענק שגגו בנוי בצורה של 11 כיפות בטון צבועות לבן. כל כיפה מייצגת מחוז בגיאורגיה. שם שוכן משרד הפנים ועוד משרדי ממשלה, שמתהדרים באספקת מסמכים כמו תעודות לידה, דרכונים, ורישיונות, במהירות שיא ובלי ביורקרטיה מעיקה כמו אצלנו. המקומיים קוראים לקופלקס המשרדים הזה "בית הפטריות", בגלל צורת הגג. בקבוצות שהבאתי לשם התחילו לקרוא למקום בשם "גבעת שמואל", בגלל שהגג מזכיר כיפות סרוגות.

משכן הנשיא

ארמון מפואר במעלה ההר הצופה אל הנהר. בגג המבנה יש כיפה מזכוכית, שמזכירה את הבונדסטאג בברלין. כיום המבנה נטוש, כי הנשיאה הנוכחית אמרה שהמקום גרנדיוזי מידי לטעמה, ולכן היא מתגוררת במקום צנוע יותר בעיר. יש תוכניות להפוך את הארמון למוזיאון של הרפובליקה הגיאורגית הראשונה שנוסדה ב1918, והחזיקה מעמד שנים בודדות. האולמות הגדולים בארמון ישמשו לכנסים ציבוריים ולקבלות פנים ממלכתיות.

הספריה הלאומית

בבנין מספר 3 של הספריה הלאומית יש גם אולם ללימודי המזרח. בגלריה בקומה השניה יש ארון ספרים גדול עם ספריה בעברית, וספרים שתורגמו מעברית לגיאורגית, על ישראל ויהדות. רובם ספרים מודרניים.

האגף העברי הוקם בתמיכת ארגון "בית ישראל" ובתרומה נדיבה של איציק משה. זה אינו אתר תיירות, אלא מקום שנועד לשמש בעיקר חוקרים. מרשים גם לתיירים ישראלים לבקר שם, אבל רק ביחידים ולא בקבוצות מטיילים.

קתדרלת סמבה Sameba

הכנסיה הראשית של טביליסי שבולטת בקו הרקיע של העיר. הקתדרלה שמורכבת מ9 קפלות היא הגבוהה ביותר בגאורגיה, ונחשבת השלישית בגובהה בעולם. היא מעוצבת כקתדרלה עתיקה, אבל למעשה היא חדשה יחסית, ובנייתה הושלמה רק בשנת 2004. כיום היא משמשת מעין מוזיאון ואתר תיירות, יותר מאשר בית תפילה. כידוע, הרמב"ם ואחרים פוסקים שמותר להיכנס לכנסיה שאיננה משמשת עוד לעבודה זרה בלבד.

על הקירות יצירות אומנות רבות וציורי אייקונים מדהימים ביופים. מצפים מהמבקרים, ובמיוחד מהמבקרות, להיות לבושים בצניעות. לא אוסרים הכניסה לנשים עם מחשופים ושורטים, אבל תוקעים בהן מבטי זעם כדי שיבינו לבד. על הישראליות זה פחות מצליח.

ערב אחד בשנה מגיעים לכנסיה גם יהודים, ובמיוחד תיירים מישראל. במוצאי השבת של הפסחא נושא הפטריאך מיסה שבמהלכה הוא נותן הוראה להבעיר כתובת אש, כמו שאנו מכירים משבת הארגון בבני עקיבא. האש הזו נחשבת קדושה, בגלל שהובאה מירושלים (לא ברור לי איך). לפיכך גם יהודים באים למיסה הזו.

שוק הגשר היבש

מתחת לקצה המרוחק של גשר סארבריקן נמצא שוק פשפשים מרתק. לשוטט שם זה כמו לבקר בכמוסת זמן. רואים שם המון פריטים משומשים ודברים מהתקופה הסובייטית, כמו מדליות ומדים של צבא רוסיה, שעונים רוסיים, כובעי פרווה, מצלמות ישנות, וכלי עבודה מיוחדים. בהרבה מהדוכנים מוכרים גם בבושקות, ולכן הוא נקרא גם "השוק הסובייטי". השוק נמצא בשולי פארק דאדנה Daedena.

שוק הפרחים אורבליאני

שוק הפרחים נמצא מול אולם השוק הישן וסופרמקט קרפור. הבתים בכיכר שופצו לאחרונה ושלטי הרחוב עשויים פסיפס אריחים תוצרת יד. שופצו שם 13 קשתות גדולות, שתחתן המתמקו דוכני פרחים שמציעים זרי ורדים בכל גוון אפשרי, נרקיסים עם פרחים גדולים יותר מהמוכרים לנו בישראל, וחבצלות לבנות ענקיות.

בזאר דזרטר Dezerter

השוק הפתוח שנמצא ליד הכניסה לתחנת הרכבת המרכזית. לפני הצהריים מגיעים שפים של מסעדות ומלונות לקנות חומרי גלם טריים לסעודות בהמשך היום. הריחות מטמטמים, והצבעים חוגגים. תענוג לעמוד בצד ולנסות לספוג את האוירה המיוחדת. הטעימות בחינם. פעם "טעמתי" שם יותר מקילו דובדבנים בשוטטות בין הדוכנים השונים. יש בשוק דוכנים מכל הסוגים וגם בגדים ומזכרות לתיירים. זה המקום לקנות את הצ'ורצ'חלה המקוריים הכי טעימים ובזול. האזור של הביגוד ודוכניו הקטנים וסגנון תליית הבגדים מזכירים לי את שוק הפשפשים ביפו, אבל אשתי טוענת שכאן מדובר בבגדים חדשים משאריות של חנויות יוקרתיות. חובבות הקניות יוכלו למצא פה מציאות אמיתיות.

המוזיאון הלאומי

מציג את תולדות גיאורגיה החל מההתיישבות העתיקה בעידן הפרה-היסטורי ועד ימינו. המוני ציורים ומסמכים מעניינים. הבעיה היא שההסברים רק ברוסית ואין תרגום של ההסברים והמוצגים גם לשפה אנגלית (או עברית). כדאי להזמין הדרכה בע"פ.

מנהרות האומנות

בטביליסי יש הרבה מעברים תת קרקעיים שנבנו לצורך חציית רחובות סואנים. אומני גרפיטי הפכו את קירות המנהרות למגרש המשחקים שלהם. אפשר לראות שם ציורי גרפיטי בסגנונות שונים. הציורים משתנים לפעמים, בגלל שאומני גרפיטי מציירים ציורים חדשים על הישנים. בחלק מהמנהרות הציבו דוכנים מכירה קטנים, וגם מעין גלריות אומנות שציוריהן תלויים על קירות המנהרות. שתי המנהרות החביבות עלי ביותר בעיר העתיקה הן המנהרה בסוף רחוב פושקין בצד של הנהר, והמנהרות שמתחת לכיכר הגיבורים.

איצטדיון דינמו טביליסי

האיצטדיון הביתי של קבוצת הכדורגל שמוכרת לישראלים חובבי הספורט. לקבוצה יש גם היבט יהודי, בזכות הפטרון שלה, האוליגרך היהודי בָּדְרִי פַּטְרֶקָצְישְוִוילִי ז"ל, שכיהן גם בתפקיד ראש הועד האולימפי של גיאורגיה.

אזורי הבילוי בעיר החדשה

שכונת מַרְיָאנִישְוִוילִי Marjanishvili הינה האזור הטרנדי בעיר החדשה. בשעות הערב והלילה פועלים בו מועדוני לילה ומסעדות שבהם מבלים בעיקר מקומיים, וגם תיירים. אם נבקר שם כדאי להיכנס לראות גם מבני ענק נטושים שהיו מפעלי תעשיה בעידן הסובייטי.

שכונת ווק Vake היא כמו ה"צפון תל אביב" של טביליסי, שם מתגוררים בני המעמד הבינוני והגבוה בטביליסי. יש בה בתי מגורים מודרניים ויפים, שלאורכם גם מסעדות פאר. בקצה שוכן פארק מְצִיאוּרִי Mziuri שבו נצבים פסלים אומנותיים, ובתוכו יש בתי קפה אהודים על הסטודנטים ובני הדור הצעיר.

פבריקה  Fabrika

אזור בילוי מגניב עם בתי קפה וברים וסטודיו של אומנים צעירים. פבריקה היה בתקופה הסובייטית מפעל תפירה גדול שנסגר. שלוש קומותיו מקושטים מבחוץ בציורי גרפיטי צבעוניים מאוד וזרחניים. בחלל הפנימי המשותף ובחצר הפתוחה מתכנסים בשעות הערב צעירים מקומיים לשתות ולבלות. נחמד יהיה להצטרף אלהם או לפחות לראות אותם מבלים.

פסטיבל אומנות הרחוב פבריקאפיטי מתקיים מדי שנה באוקטובר. פבריקה והרחובות שמסביב לשכונת מרג'נישווילי הם ביתם של ציורי הקיר המוארים והסמליים ביותר, והם נמכרים פה בזול מאוד.

אומנות רחוב סובייטית

ברחבי טביליסי אפשר לראות גם שפע של ציורי קיר ופסלים מהתקופה הסובייטית שמהללים את רוחה. זו חויה מיוחדת לתיירים. מבין האפשרויות הרבות אזכיר רק שלוש: א. תחנת המטרו של האוניברסיטה הטכנולוגית מעוטרת בציורי קיר ותקרה שמזכירים את תחנות הרכבות היפות במוסקבה. ב. מרכז הקונגרסים והתערוכות של גאורגיה. ג. תחנת כיבוי האש של סרבוטאלו Sarbutalo. אתרים אלה מומלצים בגלל שאפשר ליהנות מהציורים גם מבחוץ מרשות הרבים.

שכונת הרכבת

ליד תחנת הרכבת של גוסטרידזה  Gostiridze עומדים על הפסים כמאה קרונות נטושים. אנשים פלשו אליהם לצרכי מגורים. מבחוץ זה נראה צבעוני מאוד, כל קרון בצבעים אחרים לפי הטעם והממון של הפולש אליו. אפשר להיכנס בחופשיות לקרונות הריקים בינתיים. חוויה חברתית מעניינת.

צ'יינה טאון

זה קניון גדול בקצה העיר עם חנויות שנחשבות "מוזרות". מוכרים שם מוצרים שהמקומיים לא מבינים מי השוטה שיבזבז כספו עליהם, כמו מזכרות מטורקמניסטן ומדינות רחוקות, בגדים ותחפושות שונים ומוזרים. המקום מכונה צ'יינה טאון בגלל שרוב המוכרים שם הם סינים, ובגלל שיש שם 2 מסעדות סיניות. מי שראה כבר את הכל בטביליסי, אולי יתעניין גם במקום הזה.

פאתי העיר

אנדרטת  Chronicles of Georgia

על גבעה מחוץ לעיר יש פארק שבו הוצבו 16 עמודי ענק מברזל, צבועים בשחור. בחלקים התחתונים של העמודים יש תבליטים בגובה כשלוש קומות שמתארים ארועים מהברית החדשה. מעליהם פיתוחים וגילופים של מלכי גאורגיה ב3,000 השנים האחרונות, ועוד אירועים מההיסטוריה של גאורגיה, בגובה עוד כ5 קומות. דמות המלך ג'ורג'יאן מופיעה על עמודים אחדים, כשהוא עושה דברים שונים. מוצגת שם גם נינו הקדושה Saint Nino, האישה שהביאה את הנצרות לגיאורגיה.

על הרצפה יש משטחי מתכת ששטחם כמו ארגז משאית, ועליהם חרוטים שירי הלל למלכי גיאורגיה. על הגבעה נושבת תמיד רוח חזקה, ולכן כדאי לחזק את הכיפה בעוד סיכה, או להניחה בכיס.

חוף הים

ליד טביליסי נחפר אגם מלאכותי ענק שמוקף בחופים באורך כעשרה קילומטרים. שם יש חופי רחצה וגם אזורים מתאימים לפיקניקים. לנוחות המתרחצים נפתחו שם קיוסקים ובתי קפה ובארים שמתמחים בבירות מיובאות ומייצור עצמי.

אגם ליזי Lisi

אגם קטן ליד סארבוטאלו שלחופיו הרבה בתי קפה וספסלי ישיבה. זה אחד ממקומות המפגש הפופולריים ביותר על צעירי טביליסי לשיחות, משחקי שחמט, ויכוחים פוליטיים, שתיית בירה, ועישון של כל מיני דברים.

המוזיאון הפתוח לאתנוגרפיה  Open Air Museum of Ethnography

במורד הר באזור בָּגְבִּי יש מוזיאון שבו נבנו והורכבו בתים ישנים, שפורקו מעשר המחוזות שמרכיבים את גיאורגיה. בכל מחוז היה סגנון בניה שונה, וגם אזור בישול שונה בפונקציונליות שלו. הבתים מקוריים מהמאות ה18 וה19. חלק מהבתים בנויים עץ, וחלק מאבן או בוץ. הבתים אינם מחולקים לחדרים. במרכז רוב הבתים היה מקום למדורת אש לחימום הבית, שמעליה סיר בישול שמשתלשל מהתקרה.

ברוב בתי המגורים רואים פינת שינה שהיא למעשה בימה בגודל של 2 מטר על כ10 מטרים, עליה מונח שטיח. כל בני הבית ישנו עליה יחדיו, ולפעמים חיו בבית כזה כעשרים נפשות.

במוזיאון האתנוגרפי מוצגים גם בתי מלאכה עתיקים כמו יקב ביתי ובית בד.

הפארק הלאומי  National Park of Tbilisi

פארק ענק במרחק כ20 ק"מ ממרכז העיר. הוא שוכן בתוך יער סָבָּאדוּרִי המוצל, שמהווה מפלט מהחום בקיץ. זה אחד מיעדי הפיקניקים והמנוחה של תושבי טביליסי. יש שם כמה טרֶקים ברמות קושי שונות להליכה רגלית ולרוכבי אופניים, שהפופולרי ביותר הוא מכפר נוריו למנזר מרטקופי. מתאים לזוגות וליחידים, אך פחות לקבוצות גדולות.

עד כאן סקרנו מבחר אתרי תיירות כלליים למטיילים רגילים. בטביליסי יש גם אתרי מורשת יהודית, שאותם סקרנו בכתבה נפרדת בלינק זה.

מנהל ארגון "בית ישראל" בטביליסי, איציק משה, שואף לייצר טיולי-נושא גם בתחום המוזיקה הקלאסית. לדבריו, גיאורגיה התברכה בגאונים מוזיקליים כמו הפסנתרנית העולמית חטיה בומיאטישוילי ואחרים. המנצח הישראלי זובין מטה מופיע לעתים עם הכנרית הגיאורגית ליזה בתיהשוילי, ועוד כשרונות. "יש ישראלים שטסים ללונדון רק להופעה אחת של תיאטרון או קונצרט אופרה" אומר איציק משה. "אם קיים תחום תיירות-נושא כזה בישראל, אז למה לא להפעילו גם כאן בגיאורגיה? יש לנו המון מה להציע בתחום התרבות המוזיקלית הגבוהה". הוא גייס גם את ראש ועדת התרבות בפרלמנט הגיאורגי, אליסו בולקיבדזה, שמסייעת לפיתוח נישה תיירות חדשה זו גם עבור ישראלים.

 

הכותב היה אורח של עיריית טביליסי

יבואו על הברכה ליקה מושיאשוילי ואנה מאטקבה, מדריכות טיולים דוברות עברית, שהואילו לחשוף בפני את המקומות המקסימים שבכתבה זו.