תיירות ישראלית לאזרבייג'ן מקבלת תנופה חדשה. לשכת התיירות של אזרבייג'ן בישראל ערכה השבוע שתי סדנאות B2B ליצירת קשרים בין תיירנים ישראלים ואזרים. סדנה אחת התקיימה בירושלים במלון וורט, ולמחרת סדנה דומה במלון דם בתל אביב. חברת התיירות טרהנובה סייעה בהפקת הסדנאות. עשרות תיירנים ישראלים הגיעו לפגישות עם נציגי בתי מלון, חברות תעופה, מפעילי אטרקציות וספקי שירותי קרקע מאזרבייג'ן. כעשרים דוכנים ושולחנות הוצבו באולם, ולצידם ישבו אנשי המקצוע האזרים, מוכנים להציג את מרכולתם.
בין שולחנות עמוסי חומרי פרסום, תמונות של מלונות והבטחות לחופשה בקווקז, התרחש מפגש שהיה גדול מסך עסקאות התיירות שנרקמו בו. משלחות מאזרבייג'ן הגיעו לישראל כדי לפגוש סוכני נסיעות ואופרטורים, להציג את ארצן ולנסות לשכנע אותנו להמשיך לבוא. לא היה זה מפגש מובן מאליו. בעולם התיירות, שבו חברות תעופה מבטלות טיסות בעקבות כותרת חדשותית אחת, עצם הנכונות להגיע, ללחוץ ידיים ולדבר על העתיד היא אמירה בפני עצמה.
תיירות, אחרי הכול, מתחילה לעיתים קרובות בשולחן קטן, בכוס קפה ובאדם שמוכן להקדיש לך כמה דקות. לפני שמזמינים חדר במלון או רוכשים חבילת טיול, צריך שמישהו בצד השני יאמין שכדאי להתאמץ.
שלוש דקות מבית הכנסת
רוב הנציגים שהגיעו לאירוע מחו"ל, ייצגו בתי מלון בבאקו וביעדים אחרים באזרבייג'ן. למשל, מנהלת המכירות של חברת AHC, פארה מנסימובה (Farah Mansimova), הציגה את פעילות החברה, המציעה עשרה מלונות במדינה. אחד מהם הוא Country Yard בבאקו, שנמצא, לדבריה, במרחק של כשלוש דקות הליכה מבית הכנסת.
עבור תייר מזדמן, שלוש דקות הן פרט שולי במפת העיר. עבור תייר יהודי שומר מצוות, המרחק הזה עשוי לשנות את אופיו של הביקור כולו. הוא עשוי לקבוע אם השבת תהיה יום של מנוחה ושל תפילה, או יום שבו צריך לחשב מסלולים, לבדוק מרחקים ולוודא שלא התרחקנו יותר מדי מהמקום שבו אפשר להתפלל.
זוהי אחת התובנות המעניינות שעלו מן המפגשים: תיירות אינה מוצר אחיד. אותו חדר, באותו מחיר ובאותה רמת אירוח, עשוי להיות בחירה מצוינת לתייר אחד ובחירה פחות מתאימה לאחר. לפעמים ההבדל אינו טמון בבריכת המלון או בנוף הנשקף מן החלון, אלא במרחק מבית כנסת, באפשרות להשיג ארוחה כשרה או בידיעה שאפשר להעביר את השבת בלי להיאבק בלוגיסטיקה.
גם חברת התעופה הלאומית של אזרבייג'ן, AZAL, השתתפה בסדנאות. לצדה הציגו את פעילותם מנהלי אתרים ואטרקציות, ובהם נציגי אתר הסקי בהר שאחדאג, וכן חברות DMC, המתמחות בארגון שירותי קרקע, טיולים, העברות ותוכניות תיירות המותאמות לצורכי הלקוחות.
המפגש הזה לא עסק רק במכירת חדרים. הוא נועד לבנות רשת של קשרים שתאפשר לסוכן נסיעות ישראלי להציע ללקוח שלו חופשה עם כתובת ברורה, ספק מקומי שאפשר לסמוך עליו ומענה גם כאשר משהו משתבש בדרך.
גם לשומרי כשרות יש מקום בקווקז
אחד הדוכנים המעניינים היה של חברת Green Apple, המציגה טיולים ושירותים המותאמים גם לתיירים יהודים שומרי כשרות.
החברה מציעה טיולים שבהם מסופק אוכל כשר ממסעדות כשרות בבאקו, או שמצרפים לנסיעה אריזות קייטרינג מהמסעדות רימון ובראשית. היא מציעה גם אפשרויות לחוויית שבת באזרבייג'ן, לצד מגוון מלונות ליחידים ולקבוצות ברמות אירוח שונות.
ג'מילה אלייבה (Jamila Aliyeva), נציגת החברה, הסבירה כי אחד המלונות שעובדים עמה נמצא ליד בית הכנסת. "זה יתרון גדול לקבוצות וליחידים שנמצאים בבאקו גם בשבת", היא אומרת.
מאחורי הפרט הזה מסתתר שינוי משמעותי באופן שבו אפשר לתכנן חופשה. במשך שנים נמנעו מטיילים דתיים רבים מלשקול יעדים מסוימים, לא בהכרח מפני שלא היה בהם מה לראות, אלא מפני שהפתרונות לצורכי הכשרות והשבת לא היו ברורים דיים. כאשר מפעיל מקומי יודע לחבר בין מלון מתאים, ארוחות כשרות, תפילה והסעות, יעד שנראה מסובך הופך לאפשרות ממשית.
אין פירוש הדבר שכל בעיה נפתרת אוטומטית. לפני הזמנה צריך לברר את ההכשר, את מקור המזון, את אופן אספקתו ואת הסידורים המדויקים לשבת. אבל עצם קיומם של ספקים שמכירים את צורכי הציבור הזה ומציעים פתרונות מעשיים הוא צעד חשוב.
תיירות טובה אינה דורשת מן המבקר לוותר על אורח חייו. היא מאפשרת לו לפגוש עולם אחר בלי להרגיש שעליו להשאיר את זהותו בנתב"ג.
אל הכפר האדום, בלב הקווקז
נציגים אחרים הציגו מלונות וטיולים בהרי הקווקז, באזור שבו נמצא הכפר האדום, קרסניה סלובודה. זהו אחד המקומות המיוחדים ביותר במסלול תיירות המורשת היהודית באזרבייג'ן.
הכפר האדום, הסמוך לעיר קובה, נחשב לאחד היישובים היחידים בעולם שמחוץ לישראל שכל תושביו יהודים, וההיסטוריה היהודית המקומית היא חלק מרכזי בזהותו. בשונה מאתרי מורשת שבהם נותרו בית כנסת נטוש, מצבה או לוח הסבר, כאן ישנם 13 בתי כנסת ומוזיאון יהודי. מדובר במקום שבו החיים היהודיים הם חלק מהמרקם המקומי.
למבקר הישראלי, ההגעה לכפר האדום יכולה להיות הרבה יותר מעוד עצירה במסלול נופי. היא פותחת חלון אל סיפור יהודי שאינו מוכר לרבים: קהילה שחיה במשך דורות במרחב הקווקזי, הרחק מן המרכזים היהודיים הגדולים באירופה ובמזרח התיכון, ופיתחה מסורות משלה בתוך סביבתה המקומית.
ההרים, הכפרים והמרחקים מעניקים לביקור ממד נוסף. הנוף אינו רק תפאורה לצילום, והמורשת אינה רק רשימת תאריכים. אלה שני מרכיבים של סיפור אחד, על חיים יהודיים שנמשכו במרחב גאוגרפי ותרבותי שונה מזה המוכר לרוב הישראלים.
עבור סוכני הנסיעות, האפשרות לשלב את באקו, אתרי הטבע של הקווקז ואת הכפר האדום במסלול אחד עשויה להציע מוצר תיירותי מגוון. עבור המטייל, זהו מפגש עם אזרבייג'ן שמעבר לבירה ולקו הרקיע שלה.
המספרים שמאחורי הידידות
ג'מילה טליזבדה (Jamila Talibzade), מנהלת לשכת התיירות של אזרבייג'ן בישראל, מדווחת כי בשנת 2025 ביקרו באזרבייג'ן כ-70 אלף ישראלים. לדבריה, מינואר ועד סוף ספטמבר 2026 כבר הגיעו למדינה כ-67 אלף ישראלים. אלה נתונים המעידים על קשר תיירותי משמעותי בין שתי המדינות. אך טליזבדה אינה מסתפקת במספרים. הסדנאות שהיא יזמה בירושלים ובתל אביב נועדו להעמיק את הקשר עם הענף הישראלי, להציג מוצרים חדשים ולסייע לתיירנים המקומיים לבנות שיתופי פעולה.
מנהל המכירות הבינלאומיות של AZAL, טוגרול רחימוב (Toghrul Rahimov), הציג זווית נוספת על תנועת הנוסעים. לדבריו, כשליש עד מחצית מהנוסעים הישראלים הנוחתים בבאקו בטיסות החברה שלו, ממשיכים משם בטיסות המשך לרוסיה, למזרח הרחוק ולהודו. עבורם, באקו היא בעיקר תחנת מעבר.
הנתון הזה מזכיר שמספר הנוסעים הנוחתים במדינה אינו מספר בהכרח את הסיפור המלא על התיירות בה. לא כל מי שיורד מן המטוס נשאר להכיר את העיר, לטעום את המטבח המקומי או לצאת אל ההרים. חלק מהנוסעים רואים בבאקו צומת תחבורתי בדרך ליעד אחר.
מכאן נובע גם האתגר של לשכת התיירות: להפוך את נקודת המעבר ליעד בפני עצמו. לגרום למטייל להאריך את השהות, להקדיש זמן לעיר, לצאת אל מחוץ לה ולגלות שיש באזרבייג'ן יותר משהספיק לראות מחלון הטרמינל.
מי נשאר כשהאחרים עוזבים?
לסדנאות האלה יש משמעות נוספת, שאינה נמדדת במספר חדרי המלון שנמכרו. AZAL הייתה בין חברות התעופה הזרות היחידות שהמשיכו להפעיל את הקו לישראל גם בתקופות של מלחמה ואי-ודאות ביטחונית, כאשר חברות תעופה זרות רבות אחרות הפסיקו את טיסותיהן או צמצמו את פעילותן. גם לשכת התיירות של אזרבייג'ן ראויה להערכה על שבחרה לקיים מפגשים מקצועיים בישראל, למרות המצב הביטחוני בתקופה שבה גופים רבים בענף התיירות הבינלאומי נמנעו מפעילות שיווקית מקומית.
מי שעוסק בתיירות יודע עד כמה הענף תלוי באמון. סוכן נסיעות צריך לדעת שיש לו למי לפנות. מפעיל מקומי צריך להאמין שהשותף הישראלי ימשיך למכור את היעד גם אחרי שהכותרות יתחלפו. ותייר צריך להרגיש שמישהו מצפה לבואו.
בעבר נערכו בישראל סמינרים מקצועיים רבים של לשכות תיירות זרות, ובכלל זה של יעדים באירופה. מגפת הקורונה ולאחריה המלחמה שינו את המציאות, וחלק מן הפעילות הזאת הצטמצם מאוד. על רקע זה, היוזמה האזרית בולטת במיוחד. אין צורך להפוך כל מפגש עסקי להצהרה מדינית. לפעמים די באנשים שיושבים סביב שולחן, מחליפים כרטיסי ביקור ומנסים להבין כיצד יוכלו לעבוד יחד. דווקא משום שהעולם נעשה פחות צפוי, לקשרים כאלה יש ערך רב.
אולי זאת אחת האירוניות של התיירות: אנחנו מדברים על מרחקים, אבל הענף כולו נשען על קרבה. על היכולת לשבת מול אדם מארץ אחרת, לשמוע מה הוא מציע ולגלות שבין האינטרסים המסחריים יש גם סקרנות, היכרות ולעיתים ידידות אמיתית.
ג'מילה טליזבדה וצוות לשכת התיירות שלה בחרו שלא להמתין עד שהסיכונים ייעלמו ועד שהמציאות תחזור להיות נוחה. הם הגיעו לעבוד כאן ועכשיו. זהו מעשה מעשי, עסקי, וגם בעל משמעות אנושית.
עתידה של התיירות הישראלית לאזרבייג'ן תלוי לא רק במספר הטיסות או במבצעים של בתי המלון, אלא גם ביכולת ליצור אמון ולבנות חוויית ביקור שמתאימה לצרכים של המטיילים. השילוב בין באקו, הרי הקווקז והכפר האדום עשוי להציע לישראלים חופשה מגוונת, עם נופים, תרבות ומורשת יהודית יוצאת דופן. סדנאות התיירות בירושלים ובתל אביב הן צעד נוסף בניסיון להפוך את הקשר המקצועי בין שתי המדינות לביקורים ממשיים, ולהציע לישראלים סיבה טובה לא רק לטוס דרך אזרבייג'ן, אלא גם להישאר ולגלות אותה.
בסופו של יום, סדנאות B2B אינן מבטיחות שמטוס יהיה מלא או שמלון יזכה להזמנות נוספות. הן כן יוצרות את התנאים לכך שדברים כאלה יקרו. הן מחברות בין מי שמכיר את המטייל הישראלי לבין מי שמכיר את באקו, בין מי שיודע לארגן ארוחה כשרה לבין מי שמבקש למכור חופשה לקבוצה דתית, ובין סוכן נסיעות המחפש יעד חדש לבין מדינה המבקשת להציג את עצמה מחדש.
אזרבייג'ן מבקשת מן הישראלים לא רק לעבור דרכה, אלא גם לעצור בה. והפעם, לפחות באולמות המלונות בירושלים ובתל אביב, היו מי שהגיעו כדי לפתוח את הדלת.